לנד רובר דיפנדר: סופה של אגדה

בשבוע שעבר זה קרה, באמת; לאחר 68 שנות ייצור רצופות ולאחר אינספור שמועות, איומים והתראות שהנה, זהו, ייצור הדיפנדר יופסק – זה קרה באמת. ב-29 לינואר צוין בטקס מרגש באולם הייצור במפעל לנד רובר שבסוליהול באנגליה סיום ייצור רכב השטח שהפך לאגדה עוד בחייו, אייקון מוטורי ולאחד מסמלי הממלכה המאוחדת המודרנית – לא פחות ממטוס הספיטפייר, מכוניות רולס רויס, מגדל ה'ביג בן' ואולי אף המלכה בכבודה ובעצמה.

הדיפנדר – למעשה אביו הקדמון ה-Series 1 – הוא כאגדות רכב נוספות תוצר מלחמה, אך במקרה שלו הוא נולד לאחר שהכדורים חדלו לשרוק. חברת רובר היתה בתנופת התלהבות בשנים שלפני המלחמה, והחלה להשיק ולהציע עוד ועוד מכוניות יוקרה ואף פאר. מלחמת העולם השנייה קטעה את רצונה של רובר להפוך ליצרנית יוקרה, והחורבן שלאחריה צייר לרוב יצרניות הרכב בעולם, בעיקר האירופאיות שבהן, מציאות בעייתית משהו ועתיד עגום. מכוניות יוקרה לא היו מוצר מבוקש במיוחד בשעה שרבים עסקו בשיקום חייהם ובניית בתיהם ועסקיהם מחדש, והצורך הראשון היה להניע שוב את החקלאות לתפוקה מלאה ולהעלותה על דרך המלך, כי הרי צריך לאכול, ואנגליה לא היתה חריגה במובן זה.

מוריס ווילקס, המעצב והמתכנן הראשי האגדי של רובר, עלה על הרעיון לייצר רכב חקלאי, שיהווה גשר או שלב אבולוציוני מתבקש בין טרקטור חקלאי, חזק, יעיל אך איטי ומוגבל ביכולת הובלת האנשים שלו, לבין רכב נוסעים ורכב מסחרי. לווילק היתה חווה חקלאית באנגלסיי ובחזקתו היה וויליס ג'יפ שנרכש מעודפי הצבא האמריקאי ושימש אותו כרכב חקלאי בחווה. במקביל הוא ידע על הפיתוח בגרמניה השל האונימוג, שאמור היה להוות אף הוא רכב חקלאי עתיר יכולות למגוון שימושים, והכל יחד הוליד במוחו את הרעיון ממנו נולד לבסוף הלנד רובר מיודענו. כדי לפשט הליכים נחסכו שלבים רבים של תכנון ופיתוח, והתודה לג'יפ אמריקאי שנרכש, הופשט, נבחן, נמדד ונחקר, ועל בסיסו ועקרונות הבנייה שלו הוחל בתכנון הלנד רובר – "המשוטט בארץ". כן, למי שלא ידע – ויסלחו לי מעריצי המותג הבריטי – במילים מכובסות פחות אפשר לומר שהג'יפ היווה יותר מסתם השראה בפיתוח הלנד רובר, ובעצם החבר'ה מרובר די העתיקו אותו…

מפעל רובר הופצץ במהלך המלחמה והחברה עברה לייצר במחסנים מוסתרים ואטומים בפני יציאת אור בעיירה סלוליהול (למנוע הפגזות הגרמנים), שם ייצר רובר מנועים למטוסי בריסטול של חיל האוויר המלכותי. מחסור חמור בברזל ובפלדה מחד, ועודפי חלקי מטוסים מאלומיניום מאידך של אחרי המלחמה הולידו את השימוש באלומיניום בבניית הלנד רובר הראשון, למעשה מהלך כפוי שהפך למסורת ולאחד מהסממנים הבולטים של הדיפנדר לדורותיו. אפשר היה לומר הכל על הדיפנדר, אבל הוא לא החליד…

למעלה משני מיליון לנד רובר דיפנדר יוצרו – על תצורותיו ושמותיו השונים במהלך השנים – כאשר חלוקת השירות שלהם היתה ברובה בין צבאות ומליציות שונות בעולם, טיילים והרפתקנים, אנשי עבודה הפועלים בשטחים קשים לתנועה, ציידים וכמובן – חקלאים.
למעשה, לנד רובר מייצרת את הדיפנדר (Defender) מאז 1983, אך היה זה גלגול נוסף ומודרני יותר של הלנד רובר המקורי, שנקרא לרוב על-שם אורך בסיס הגלגלים באינצ'ים. הנפוצים והמוכרים שבלנד-רוברים שקדמו לדיפנדר היו ה-88 הקצר וה-109 הארוך, שהוצעו באינספור גרסאות מרכב, כמו גם גרסאות ייעודיות ומיוחדות, לצד מוטציות שטח נוספות שהוצעו במהלך השנים על אותו הבסיס.

הדיפנדר נחשב דינוזאור בעולם הרכב ולא רק בשל גילו ומשך הייצור הארוך שלו, אלא בעיקר בשל עבודת ההרכבה הנעשית ברובה ביד, שיטות הייצור המיושנות, הקושי לעמוד בתקני הבטיחות המקובלים כיום והעלויות הגבוהות הכרוכות בייצור הסדרתי ההמוני של רכב שכזה. איפה תמצאו עוד יצרנית רכב שבשנת 2015 הפועלים בפס הייצור מחברים חלקי מרכב באמצעות ניטים?…
הביקוש המתמיד יחד עם שיקולי תדמית – שהרי כל המותג 'לנד רובר' נשען על המורשת הקרבית של הדיפנדר… – הם שהאריכו את ימי הענתיקה הזו הרבה מעבר למתוכנן – עד היום. אבל, מספיק זה מספיק, וכאמור הייצור בסוליהול שבאנגליה הופסק.

גם לגבי ה"דיפנדר הבא" רצות מזה שנים שמועות, סיפורים, הצהרות והכחשות, ועד כה לא ברור כיצד ייראה המחליף, היכן ייוצר וכיצד ייבנה וייראה. העתיד, על כל פנים, בהחלט נראה ורוד עבור לנד רובר, שכן מאז נרכשה החברה על ידי טאטא ההודית מידי פורד ב-2008 (יחד עם יגואר) – היא רק עולה ומצליחה, שכן השילוב בין הכסף ההודי, שדרוג המפעלים, מערכי הפיתוח והייצור כמו גם השיווק העולמי החזק מחד, והשארת מרכזי הפיתוח והעיצוב באנגליה מאידך, מוכיחים כי חששות חסידי המותג עם המעבר לידי טאטא היו לשווא, וכי הבעלות של קונצרן הענק ההודי עושה ללנד רובר רק טוב.

כיום כבר ברור שלדיפנדר מתוכנן יורש, אך כאמור רב הנסתר על הגלוי. ממה שידוע ניתן להבין שמדובר יהיה ברכב שאף הוא ייועד לעבודה, לחיי שטח של ממש, הוא יהיה קשוח ועמיד ויוצע בכמה וכמה גרסאות מרכב – בדיוק כמו האגדה אותה הוא יחליף. מעודד בהחלט לשמוע את הבטחת מנכ"ל לנד רובר במהלך טקס הפסקת ייצור הדיפנדר כי לדור הבא "יהיה מראה ועיצוב שלא ניתן יהיה לטעות בו, ושידמה לדיפנדר הכה מוכר". נמשיך להמתין בסבלנות…