דייוויד בראון – ועכשיו: המכונית
הטרקטורים – הלבנים בדרך כלל – מתוצרת דייוויד בראון (David Brown) מוכרים היטב גם בארץ; אין חקלאי ישראלי שלא נתקל – לבטח בעבר – בכלים הלבנים שהתחרו מול דגמי מסי פרגוסון, פורד, אינטרנשיונל ומאוחר יותר – ג'ון דיר, ועוד. גם רבים מבני הקיבוצים נתקלו בגרסאות גדולות יותר של המותג, שנמכר לקייס האמריקאית ב-1972. השם 'דייוויד בראון' נותר בשימוש עד לראשית שנות ה-80' (בעיקר בשוק הבריטי) – עת ירד לגמרי מהבמה ונעלם בין דפי ספר היסטוריית הטרקטורים. הטרקטורים של דיוויד בראון נקראו על שם מייסד החברה ובעליה, ששמו היה – נכון: דייוויד בראון.
דיויד בראון נכנס לעסקי הטרקטורים ב-1936, במסגרת שותפות עם הארי פרגוסון – גאון טכנולוגי וממציא אירי שעסק בין השאר בפיתוח כלי טייס, מנועים, מכוניות מירוץ, מערכות הינע כפול ו…טרקטורים (כן, ההוא ממסי פרגוסון…). פרגוסון היה אחרי המצאת מערכת הזרועות ההידראוליות האחוריות לטרקטור חקלאי והוא סיכם עם בראון לייצר מערכות כאלו באחד ממפעליו של זה האחרון, שניהל את העסק המשפחתי שעסק בעיקר בייצור תיבות הילוכים ומנועים – כקבלן משנה. כך נוצר קשר בין השניים, תוך זמן קצר הבין בראון עם מי יש לו העסק, והברית נכרתה; זמן קצר לאחר מן הוחל בייצור טרקטורים שלמים תחת שם החברה Ferguson-Brown. מהר מאוד הפך מותג זה לאחד מיצרני הטרקטורים הגדולים בבריטניה; מאוחר יותר נחתם הסכם אספקה גדול עם צבא בריטניה שלא הזיק לעסקים בימי המלחמה המשתקים, והחברה ייצרה מגוון טרקטורים, כלים לגרירת מטוסים, טרקטורים להובלת פצצות ועוד.
לדייוויד בראון – גאון טכני ועסקי לא קטן בפני עצמו, היו לא מעט חילוקי דעות עם הארי פרגוסון, רובן ככולן נסובו סביב עניינים טכניים ועיצוב. אחד הוויכוחים האלו הוביל להשקה מפתיעה של טרקטור שפותח בחשאי על ידי דייויד בראון וצוותו, תוך מידורו של פרגוסון, מהלך שהוביל להיפרדות מיידית של השניים מחד, ולהשקת הטרקטור הראשון לשאת את השם המפורש: ה'דייוויד בראון VAK1' ב-1939 מאידך.
אם במערכה הראשונה יש טרקטור, האם נראה במערכה האחרונה מכונית? בהחלט! המכוניות נכנסות לסיפור לא הרבה יותר מאוחר; דייוויד בראון רכש בסוף שנות ה-40', לאחר מלחה"ע ה-2, שתי יצרניות רכב בריטיות אקסקלוסיביות – נכון יותר: את שמן והמעט שנותר מהמפעלים שלהן – אסטון מרטין ולגונדה; שתי היצרניות אוחדו לאחת תחת חברה חדשה שנקראה Aston Martin Lagonda ונחו בצל קורתה של יצרנית הטרקטורים של דייוויד בראון. צירוף האותיות D ו-B לשמות דגמי הרכב (קיצור של David Brown) היה מהלך הגיוני, אך בדיעבד התברר גם כזה שהנציח את שם הבעלים לעד. אם הסיפור הזה מזכיר במקצת את ההיסטוריה של למבורגיני (גם למבורגיני היה יצרן טרקטורים כשהחל לייצר מכוניות ספורט שנועדו להתחרות במכוניות של פרארי, שנוא נפשו), אז זה לא בכדי; מסתבר שלהתחיל להתעסק עם מכוניות ספורט ויוקרה מעמדת טרקטוריסט זה לא רעיון כל כך רע…
עם הזמן הפך דייוויד בראון את שני המותגים הנשכחים לשמות מהנחשקים ביותר בתעשיית הרכב, ולמרות שיצא מעסקי הרכב והטרקטורים ברבות השנים, משמשות צמד האותיות D ו-B עד עצם היום הזה את דגמי אסטון מרטין השונים, למרות שזו האחרונה נמצאת נכון להיום בבעלות קבוצות משקיעים שונות (בכלל זה 5% בידי דיימלר), ומצבה הכלכלי העדכני הקשה מטיל צל כבד על עתידה.
אבל נחזור לדיויד בראון ד'היום; למכונית המצולמת כאן קוראים David Brown Speedback GT. חובבי הרכב שביניכם לבטח יתקשו לפספס את הדמיון לדגמי אסטון מרטין הקלאסיים, עם דגש על האסטון מרטין DB5 האגדית, המוכרת בין היתר מסרטי ג'יימס בונד. עכשיו נכנס לתמונה גורם מפתיע נוסף: איש עסקים בריטי ששמו …דיוויד בראון; באמת. ואין קשר לדייויד בראון המקורי, אין קשר לטרקטורים ואפילו לא קשר עקיף לייצור או שיווק מכוניות. דייוויד בראון דנן הוא איש עסקים בריטי מצליח, שהחליט לשלב בין שמו המעניין והמוכר – והאמיתי, כאמור – לאהבתו למכוניות קלאסיות (עם דגש על אסטון מרטין), וחושים עסקיים חדים לכדי מהלך אחד, שהוליד ב-2013 את החברה הקרויה על שמו.
בראון שכר מעצב מוביל, צוות אומנים, רכש אולם ייצור (בסמוך למסלול המרוצים, ראו בהמשך), יצר קשרים עם ספקי חומרי גלם איכותיים, והחל לעבוד. המכונית הראשונה הוצגה עוד באותה השנה, ומאז הספיקה לעבור רענון מקיף אחד, ולהתנחל בפנטזיות של חובבי מכוניות הרטרו (הנשענות על עיצוב עבר, אך עם טכנולוגיה מודרנית) האקסקלוסיביות ביותר.
דייוויד בראון Speedback GT – למעשה הדגם היחיד המיוצר על ידי דייוויד בראון כיום (למעט גרסאות מיני קלאסיות משופרות המוצעות על ידי החברה, אך אלו אינן בגדר ייצור עצמי) – יותר ממזכירה, כאמור, דגמי אסטון מרטין קלאסיים, וגם מעבר לכך – מדובר במכונית בריטית למהדרין מבפנים ומבחוץ: הפלטפורמה נלקחה מיגואר (שלדת דגמי ה-KX שייצורם כבר הופסק), הייצור מתבצע – ידנית – במפעל החברה בסילברסטון (Silverstone), אתר מפורסם הודות למסלול המרוצים הידוע שלו, וגם המנוע – V8 בנפח 5.0 ליטר המציע עד 575 כ"ס – הוא מתוצרת יגואר. לא ידוע כמה מכוניות כאלו כבר יוצרו, אך מהחברה נמסר כי בסה"כ לא תיוצרנה יותר מ-100. והמחיר? חצי מיליון פאונד. יותר מטרקטור ממוצע.
במרץ הקרוב עומדת חברת David Brown Automotive להשיק דגם נוסף, במסגרת תערוכת הרכב של ז'נבה/שוויץ, שיצטרף לדגם היחיד שהוצע על ידה עד כה, כאשר לגביו לא נמסרו פרטים כלשהם, למעט היותו "מעוצב באופן אגרסיבי יותר" בהשוואה ל-Speedback GT. לגבינו זה לא ממש רלוונטי, אבל לפחות תדעו במה מדובר, עת תיתקלו ביום מן הימים במכונית ספורט עם שם של טרקטור בריטי, עיצוב של אגדה קלאסית – בריטית אף היא, ושאין לה שום קשר ישיר לא עם זו ולא עם זו…